ב"ה

גשבור

הלחמה של שתי אלטרנטיבות ליישוב סכסוכים

גישור+בוררות

הגשבור הוא שפה חדשה של ניהול סכסוכים המושתתת על כבוד הדדי קולגיאלי, שיתוף פעולה ורצון להפוך את מפגש האינטרסים למגרש פעולה יעיל חסכוני ואפקטיבי ללא פומביות הדיון והפרוצדורות הנוקשות של בית המשפט. בגשבור   ניתנת לבעלי הדין הפלטפורמה האולטימטיבית לעצב את ההליך הדיוני ואת התוצאה מחוץ לכתלי בית המשפט.

הגשבור הוא מרחב שניתן להלך בו הלוך ושוב בין היתרונות של הגישור ובין היתרון של הפסק הסופי,המאפשר להגיע להחלטה פרקטית וסופית ,שיש בה לסיים את הסכסוך אחת ולתמיד.

קיימים שני כיוונים של גשבור 

​

גישור שהופך לבוררות 

בוררות שהופכת לגישור 

גישור שהופך לבוררות

כאשר הצדדים מנסים להגיע לפשרה בדרך של מו"מ . ומתקשים בכל זאת לרדת מהעץ שטיפסו עליו. כאשר האגו אוחז במיקרופון ומסרב להוריד את ידיו מההגה. נכנס הגישור למבוי סתום או-אז, נכנסת הסמכות של המגשר למשחק כשחקן ראשי ומוקנית לו הסמכות לקבל הכרעה, יכול להיות הנושא איזוטרי (שיש בו די, כדי להוציא את האגו מתרדמתו) או  כל שאר הנושאים. 

הסמכות לברור ניתנת לצדדים בלבד, אפריורית. או תוך כדי מהלך ההתדיינות 

וכל זה אך ורק בהסכמת שני הצדדים 

בנוסף, יש להדגיש ולומר, כי כל ההליך נהנה מחסיון מלא,ע"פ חוק.

בוררות שהופכת לגישור

לעתים, יש גם הפתעות טובות. ומצב תקוע ,בו הצדדים  נזקקים לגורם שלישי שיביא להכרעה סופית,מתפתח לשיח קולגיאלי. והצדדים מצליחים להגיע לפתרון בהסכמה תוך שימוש במיומנויות הגישור .

ההבדל המהותי בין בוררות וגישור הוא במיומנויות ובאפן ההגעה לתוצאה 

הגישור משתמש יותר במיומנויות רכות ומתחשב יותר במשנים פסיכו - אמוציונאליים. הרגשות וההיבטים הפסיכולוגיים נוכחים יותר בחדר ומקבלים התייחסות. המגשר  בדרך כלל קרוב יותר למטודולוגיה הטיפולית וניתן בכישורי ניהול מו"מ ותקשורת בינאישית

הבוררות מתכתבת עם מיומנויות קשות. הבורר בעל מיומנות של איסוף נתונים וסידורם בפאזל במשבצות הנכונות. הבורר מונע מחשיבה פרקטית, תוצאתית  רציונלית יותר מאשר רגשית. הוא עוסק יותר בהבחנות בין טפל ועיקר, רלוונטי ואיזוטרי. ומקבל החלטה ע"פ השכל הישר ומסכת העובדות.

המגשר עסוק בהבאת בעלי הדין למציאת אינטרס משותף תוך חשיבה על ההשלכות הרחבות של הסיכום,לרבות צדדים שלישיים כגון ילדים. תוך הסבת תשומת לבם של הצדדים לתוצאות שיכולות להיות אם לא יסיימו כאן את הדיון ויכדררו אותו בכל זאת לבית המשפט.

הבורר עסוק במציאת האמת, הוא אינו מוטרד מחשיבת בית המשפט, היות  ועצם החתימה על הסכם הבוררות הוציאה את בית המשפט כשחקן במגרש (למעט סעדים שאינם יכולים להיות במסגרת הבוררות)

אין מדובר בהקניית זכות לפעול בניגוד לתקנות הציבור. המשמעות היא, שראיות מסויימות שאינן קבילות בבית המשפט (כמו עדות שמיעה, או השמעת עד הנמצא בחול באמצעים דיגיטליים  בהסכמת שני הצדדים,כמובן, יכולים להביא לתוצאות אחרות,  וזאת בשל הפרוצדורות הנוקשות והחסמים שמציבים דיני הראיות.

משכך, ניתן לראות בגשבור מרחב יצירתי  היברידי של ניהול מו"מ ויישוב סכסוכים המשלב בין  סמכות ההכרעה ובין הסכמה אקטיבית  

 ברקע של כל פעילות משפטית  יש מו"מ שלא צלח. גם בבימ"ש יש צפייה לפתרון ולא לצדק. כפי שהתבטאה כב' השופטת הניה שטיין ז"ל:  - "בבית המשפט לא עושים צדק- עושים משפט" 

שופטים ועורכי דין בקיאים בחוק, בסדרי הדין ובפרוצדורות משפטיות. הם אינם מומחים בתחום המהותי בהכרח. משכך, יוצא שחלק ניכר מההתעסקות בתוך כתלי בית המשפט היא בפרוצדורות. מה שמעמיס על ההוצאות ויוצר נפח של פעילות שגוזל זמן רב וגובה מחיר פסיכולוגי לא מבוטל.

בא המחוקק ומציע אלטרנטיבות ראויות למנגנון השיפוטי (ADR    ALTERNATIVE  DISPUTE RESOLUTION) ככל שמדובר בסכסוכים אישיים, וכספיים, הליכי הגישור והבוררות מציעים  מגרש יצירתי יעיל ואפקטיבי יותר לסיום הסכסוך. ולתיקופו המשפטי באמצעות חותמת בית המשפט, המעודדת את סיום הסכסוך מחוץ לכתלי אולם בית המשפט.

לא בכדי, המחוקק העמיד חלופות למערכת  השיפוטית, לא רק בשל העומסים, אלא גם ובעיקר מתוך הבנה, שהפרוצדורות של סדרי הדין ודיני הראיות גובים מחיר יקר. בכל אספקט אפשרי -  זמן, כסף ומחיר רגשי. 

הגישבור  הוא שילוב יצירתי והיברידי בין גישור ובוררות  שתי גישות שונות במהותן, אך מאחר והן  יושבות על אותו הרצף. החיבור בניהן טבעי מאחר והוא מקביל לתהליך הבלה והתפתחות של ההתייחסות לסכסוך. והנכונות לגשר עמדות (לאחר שמרגיעים את האגו ומעבירים אותו מתפקיד המושך בחוטים לעמדת דייר המשנה)

משכך, הליך הגישבור הוא  "קיצור דרך" לתהליכים המתרחשים  במציאות, רק שבמגרש החיים הם מתפרשים על פני זמן ארוך יותר. ומלווים בפרוצדורות מורכבות ויקרות רגשית, פסיכולוגית וכספית.

מהו ההבדל המהותי בין גישור ובוררות?

גישור הוא הליך אקטיבי בו המגשר מנסה להביא את הצדדים למציאת פתרון שהוא בבחינת win - win situation. בהליך גישור, ניתנת ההזדמנות לצדדים להיות שותפים בעיצוב התוצאה הסופית. המיומנויות העיקריות של המגשר עוסקות בסיוע לצדדים לארגן את  הטיעונים באפן רלוונטי, קוהרנטי,בהיר וממוקד. 

לזהות את המקומות,בהם בעלי הדין יכולים להתגמש ולהציע להם פרספקטיבות נוספות, שהיו מחוץ לשדה ראייתם. 

המגשר מכוון למציאת פתרון יצירתי "מחוץ לקופסה" תוך הגמשת  עמדות נוקשות. הוא מסייע לצדדים להבין  את נקודות התורפה בעמדתם. ואת חוזק הטיעונים שלהם מול הצד השני. ומתוך כך לנהל ריקוד מכובד של נסיגה הדרגתית מדרישות  מופרזות או שאינן עולות בקנה אחד עם רוח החוק והפסיקה. או עם חמר הראיות של הצד השני. המגשר עשוי להאיר את עיני הצדדים במחירים של ההפסד במשפט, למשל מחיר הפרסום לבעלי עסקים המסתכנים בחשיפת הסכסוך למתחרים,ללקוחות פוטנציאליים ולרשויות שונות ובעלי עניין ואינטרס,שיש להם גישה ועניין  לעיין  בתיקי בית משפט,מה שיכול לפגוע במוניטין של העסק.

הליך הגישור מתמקד בעיקר, בתיווך עמדות. המגשר מפעיל מיומנויות וכלים תקשורתיים ופסיכולוגים, במטרה להביא את הצדדים להידברות ולמציאת מכנים משותפים. הליך הגישור מומלץ מאד במצבים של יחסים מתמשכים במשפחה, בעסקים ובארגונים.

המיומנות החשובה בגישור היא לזהות את  הסף העליון והסף התחתון של כל צד. בתוכו הוא מנסה למקסם את התוצאה.  (Best Alternative To Negotiated Agreement: `BATNA). המגשר מסייע לשני הצדדים לקרב את העמדות בדרך שחל הסכמה . בגישור טבע ההליך מתאפיין  בהחלפת הצעות. כל תהליך המו"מ הוא שיח אינטרסים חשיבה מחוץ לקופסה המגשר שולט בהליך הצדדים בתוצאה בגישור יש לעתים החזר אגרה ע"י בימ"ש. וכל עוד צד לא חזר בו אפשר  עדיין לשנות.

 

בוררות היא אלטרנטיבה  לסיום הסכסוך באפן סמכותי קרוב יותר להליך שיפוטי ע"י צד שלישי שנבחר בקונצנזוס ע"י הצדדים, בשונה מהליך הגישור, בבוררות  עיקר עיסוק הבורר הוא בבחינת הטיעונים . ובהבאת הסכסוך לגמר ע"י החלטה סופית, שאינה ניתנת לערעור (אלא אם כן, הצדדים התנו זאת מראש)

בבוררות השפעת הצדדים על עיצוב התוצאה היא נמוכה מאשר בהליך הגישור. מאחר וסמכות ההכרעה נתונה לבורר. ואינה זקוקה  לאישור הצדדים. מדובר בתוצאה קרובה יותר לwin - lose situation  ויש לה תוקף סמכותי מכוח דיני החוזים (שכן, הצדדים יצרו הסכם מחייב המקנה לבורר סמכות הכרעה) עם זאת, החוק נתן אוטונומיה לבעלי הדין לקבוע את כללי המשחק של הפרוצדורות, עד כמה יחול הדין המהותי, סדרי הדין ודיני הראיות , מידת הפורמליות של הדיונים, הצורך בהנמקת פסק הדין. נתונים להחלטת בעלי הדין.

​

בהליך הגישור יש לצדדים יותר שליטה על - מה תהיה התוצאה הסופית 

בהליך הבוררות יש לצדדים שליטה על איך יתנהל השיח  

​

גישור – בוררות 

הליך שמתחיל בניסיון להבין את הצדדים להבין אינטרסים סמויים. לגלות את הפערים בין האינטרס המוצהר והאינטרס הסמוי. להבין את שורש הסכסוך(לעתים כל מהות הסכסוך הוא כיסוי לפגיעה נרקיסיסטית) לשנות תפיסה לשאול שאלות מעמיקות לעודד התנצלות כחלופה לסנקציה שיפוטית או לפיצוי. לאחר שהשלב הזה מוצא ללא פריצת דרך.  המגשר מחליף כובע ומכריע.

היתרון בתהליך הוא שהוא ממצא את כל האפשרויות, הצדדים יוצאים בתחושה שמיצו את ההליכים. והמגשבר יכול לקחת בחשבון יריעה רחבה יותר של שיקול דעת. הבעיה המרכזית בגישבור  היא שאין הסדרה אתית. היות ובהליך גישור המגשר נפגש עם כל צד בנפרד, מה שלא מקובל בהליך הבוררות. מיומנות החלפת הכובעים דורשת מהמגשבר  לשמור על רמה גבוהה של אתיקה. תוך הבנת הרזולוציות והפרדת ההליך הרגשי ממסכת העובדות. להוציא את הצדק לאור, מבלי להיות מושפע.זהו הליך הטעון  את אימון הצדדים במגשבר. 

בוררות גישור 

הבורר  מגיע להכרעה לאחר שניהל את ההליך. הוא כותב את פסק הדין ומניח אותו במעטפה.

לפני מתן פסק הדין. ניתנת לצדדים האפשרות להגיע להסכם פשרה. היתרון בהליך זה הוא שהצדדים עוברים תהליך של הבשלה והתבגרות וניתנת להם האפשרות ליישם בהסכם את התובנות. לסגת מרצונם מדרישות "סרח העודף", לסיים את הסכסוך בלחיצת יד ואף בפתרון יצירתי, שיכול גם למנף את התוצאה.

​

גם הסכמי גישור וגם פסקי בוררות הנם הליכים דסקרטיים, הם מקבלים תוקף של פסק דין בבית המשפט. אולם במקרים מסוימים, הצדדים יכולים להביא את פסק הדין לפרסום, בהסכמה והם יכולים  ליצור  תקדים 

 

​

​