כל אחת והלביאה שלה

כמה פעמים מצאת את עצמך בשלב כל שהוא  במעגל החיים  .רואה את השלב הבא .יש לך חזון את רואה אותו בדמיון ,בתמונה, או כתוב במסמך החזון שלך.

 

את מרימה רגל במטרה להניח אותה בדבר הבא. המגרש החדש קוסם לך אבל גם מאיים.

לאחר שעברתי  8 לידות (ואחת שהביאה לי תאומות...)  כיולדת, כאמא. כמאמנת, מטפלת רגשית ומנטורית למאות אנשים במרכזי טיפול והדרכה .אני מכירה את החוויה מקרוב

לפני כמה שנים פגשתי אמא של  סלב בתפר של המעבר מהמגרש הישראלי למגרש הבינלאומי .

ה"מעבר" הוכתר בהצלחה .והיום כולנו חכמים לאחר מעשה . חכמת ה"בדיעבד" הרבה יותר קלה. אבל אז  ההתחבטות היתה קשה .להרים את הרגל מהמגרש הביתי ולעלות מדרגה  למגרש גדול יותר

חוק חיים  מעבר  כרוך בכאב גדילה . בפחד.בחששות מהעתיד 

במגרש הביתי רכשתי שייכות,מקום. ובטחון קיומי 

וב"מגרש"הגדול הבא .אני צריכה לבנות שוב הכל מהתחלה...

אולי  לא אצליח?

אולי מתחרים יעמידו אותי במבחנים קשים?

מה זה אומר .להיות |גדולה " יותר?

האם זה באמת הייעוד שלי?

המגרש הביתי הוא אזור הנוחות שלנו -שם אנחנו  מוגנים ומשתמשים במיומנויות והרגלים אוטומטיים

אבל האמת...

שפריצת הדרך האמיתית מתרחשת רק מעבר לאיזור הנוחות שלנו

להיות לביאה פורצת דרך בכל תחום בחייך זה מקצוע 

כי בכל אחת יש לביאה 

לעיתים היא מסתתרת, מפוחדת, עצלה, ישנה 

ולכל אחת יש את  ה לביאה שלה