מננמ

משפחת ג

היא 4 דרמטי הוא 9 משכין שלום

האם בהריון ויש נערה בת 17 שנוהגת באלימות כלפי האחים ואף תקפה את האם ההורים עסוקים בנערה. וכל הבית סביב ארועים שחוזרים ונשנים

הסוגיה היא גבולות . האם טיפוס 4 עם חץ לטיפוס 2. האם שעברה טראומה בילדותה סובלת מפלשבקים ורגישות יתר.היא מרבה לבכות(אופייני - ל-4)

במהלךהטיפול האם מגלה שיש לה ולבת אותם דפוסי התנהגות 4 אים.  

היא מגלה שהיא בנתינה המופרזת שלה כתוצאה מהתגנבות של מנגון ה2 שהצטרף כקואליציה ל4 -היא מפצה על האלמנט עליו היא מלקה את עצמה שלא פעלה בזמן האירוע הטראומתי. היא לומדת לזהות שהכעסים שלה משפריצים החוצה את הכעסים המופנמים המודחקים שיש לה על אותו גורם טראומתי ועל הסביבה שהשתיקה אותה.

היא לומדת לעשות הפרדה ולנתב כל איפו דרך הצינור שלו. אנחנו עושים עבודה על הפוסט-טראומה . ומבחינים את האחריות ההורית ואת המיומנויות שנדרשות ממנה כאדם בוגר ואחראי. 

אנחנו מנטרים את התנהגות הנערה במהלך של שיתוף פעולה מול מנגנוני החוק. הנערה מנותבת ליציאה מהבית.

הבית נרגע .  כעת סוף כל סוף. משבר הזוגיות יכול לקבל מקום. אמנם יש אהבה גדולה בין בני הזוג. אבל החבלן ה4 תמיד מוצא ממה להיפגע. במיוחד ,כשמדובר בגבר 9 שלמרות שהוא ברמת התפתחות גבוהה מה שנותן לו יכולת מופלאה לראות נקודות מבט נוספות. אך הוא משתף פעולה ומרצה את ה4 

ה4 מקבל מה שהוא רוצה אבל עדיין לא מרוצה. האם  מזהה שמשהו אצלה לא נכון .עדיין הבכי נמצא בהיכון.

האם לומדת לזהות את המרכזיות שה-4 מייצר סביבו. היא מבינה שהנתינה המופרזת שלה שמביאה את ה4 להתיישב על כיסא בקרבן והקדוש המעונה -למעשה מביאה עליה גול עצמי: היא רוצה להעניק לילדים אך היא בהענקת היתר וחיבוק הדוב מסרסת את העצמאות שלהם. מה שהוביל את הנערה שלנו למרוד בגלוי .

אנחנו עושים רה-פרימינג לערך נתינה .

מדברים על נתינה שאינה מותנית בתמורה

מדברים על לתת את החכה ולא את הדג

מלמדים על לשחרר אחיזה 

האם שלנו מתחילה לשחרר . אך עדיין פגועה מה9 שאינו עובר יחד איתה את אותם היסורים

ה9 שבמקרה הזה אכן היה חף מכל פשע. שכן הוא הצטיין ביכולת אמפטית מיוחדת כלפי אשתו שלא יכלה לראות את הדברים כך . מאחר וחבלן ה4 רוצה שיבינו אותו -אבל באמת .(וזה אובייקטיבית בלתי אפשרי בעליל) 

כמו בצל אנחנו מקלפים את המנגנון של ה-4 ומלמדים אותה לזהות אהבה דרך השפה של ה9.

היא לומדת את השקר של ה4- שהחיים הם סבל. ושמי שאוהב אותי צריך להזדהות איתי ועם הסבל שלי 

אנחנו מחליפים את גישת הסבל בגישת ההומור ולומדיםלצחוק על עצמנו 

מדגישים שהיכולת להזדהות הוא השפה של ה4 וכי ה9 נוטה להקליל  את המציאות -וזכותו (סה"כ לא צריך לקחת את החיים מדי ברצינות...)

האם נהיית יותר סבבית ופחות כבדה . הנערה מתגייסת היחסים מתאחים והאם והבת הופכות להיות חברות ואפילו מתייעצות . כשהבת מנדבת לאם טיפים להורות מייטבית